מכירים את ההוראות במטוס שבהן אומרים שמקרה של התרסקות מבוגרים מתבקשים לשים קודם כל חמצן לעצמן ורק אז לילדים שהם רוצים להציל?

למה? לכאורה יש לעזור  קודם לאחר חסר הישע. אז למה? כי אם המבוגר לא יוכל לנשום מי יהיה שם לשים  מסכה לילד שלידו?

על אותו משקל בכל רגע של לחץ, מהומה וכאב הדדיים שימו יד על הלב שלכם המטפורי או האמיתי, והקשיבו קודם כל לדופק שלכם, לנשימה… ותשאלו את עצמכם לפחות בלחש בתוככם, בחמלה עצמית, מה אני (יקר.ה שכמותי) מרגיש.ה וצריכ.ה כרגע? זה לא אומר שתקבלו את מבוקשכם מיד, אבל עצם הבהירות והידיעה הפנימית, ההאזנה פנימה, איפה אני כרגע ומה הצרכים  שלי? מספקים חמצן למערכת, וקרקע ללב שלכם להישאר יציב, נוכח, פתוח ומסוגל לשמוע את האחר. כשאנחנו נשארים מחוברים לעצמינו ולמה שיקר לנו, זה מאפשר את ההיפך מלהיכנס לסחרור של האשמות ופינג פונג וסערה או לחילופין מהאטמות ונסיגה. כך המסוגלות שלנו  להמשיך ולשמוע את האחרים, ולשמור על סנטר  גם במצבי לחץ וקונפליקט משתכללת פלאים.

רוצים ללמוד עוד על הכלי הכל כך שימושי ומיטיב של אמפטיה עצמית וחיבור עצמי גם במצבי לחץ וגם בשיגרה אפורה?

צרו איתי קשר וביחד נלך את הדרך העוצמתית והחומלת הזו רחלי זוהר  0547804523 רracheli@nvcrising.org